ככה אמר לי היום מנהל שאני מלווה
כחלק מהעבודה שלי גם כיועץ ארגוני.
"אחרי זה זה הופך לשיגרה ואני מאבד עניין."
"ואיך זה עובד בחיי הנישואין?" שאלתי אותו.
שתיקה ומבט של הבנה, אלו היו התגובות
מהצד השני.
יש משהו מאוד מרגש ומיוחד בהתחלות חדשות.
הריגוש שיוצר מפגש עם עולם חדש ולא מוכר.
החששות המלווים בחלומות ומחשבות על
לאן זה יכול והולך להתפתח.
החדש הזה והרצון להיות נבחר או נבחרת ע"י
האחר, מביא לחיזור, ליציאה מהתבניות הרגילות.
לפעמים את מוכנה לחכות ערה בלילה רק
למקרה שאולי הוא ישלח הודעה.
לעיתים אתה תהיה מוכן לצאת מהעבודה
באמצע היום ולנסוע אליה רק בשביל לתת
לה חיבוק.
משהו באנרגיה החדשה הזו, מעורר את
האש שבתוכנו.
אולי אפילו שמעתם אנשים שקוראים
לזה בשם (NRE (New Relation Energy
אנרגיה של מערכת חדשה.
ואז עובר זמן והשיגרה הופכת את המערכת
לשונה ואחרת.
פתאום כבר יש לי את הצרכים שלי והרצונות שלי.
מה שנראה קודם עבורי מלהיב, משחקי ומרגש
פתאום נראה לי אולי ילדותי ולא רציני.
אני מתחיל או מתחילה לבקש ולפעמים לדרוש
דברים, והצד השני מתבונן ולא בטוח שזה
מה שחשב וחלם כשרק נפגשנו.
ואז מתחילות להופיע אי הסכמות, ואתגרים
ואולי אפילו מריבות…
והיי, לאן נעלמה האנרגיה הזו?!
מה קרה לנו בדרך?!
אז איך משמרים את התשוקה ואת המרכיבים
שלה בתוך מערכת שנמשכת?