גומר מי שגומר ראשון (האם?!).

אתמול פנה אלי גבר שביקש לדעת איך
הוא יכול ללמוד לעקב שפיכה.
מדברות איתי לא מעט נשים שמיתקשות
להגיע לעונג עם בן הזוג, לגמור,
או כאלו שרוצות להצליח לחוות שפיכה נשית.
גם גברים וגם נשים מדברים הרבה על הרצון
והיכולת להיות מולטי אורגזמיים.

כל כך הרבה, בתוך עולם המיניות עוסק
בנקודה הזו, נקודת השיא.
כיצורים מיניים, בעידן הזה, אנחנו עסוקים
יותר ויותר ברצון שלנו להצליח לשלוט בה,
להאריך אותה, או להרחיב את החוויה
שהיא מביאה לנו.

כמו המרדף האין סופי אחרי האושר,
גם כאן, ככל שנירצה יותר להגיע לשם
כך זה יתרחק מאיתנו.

הסוד הגדול, מעבר כמובן למקרים
בהם יש מגבלות פיזיות או רפואיות,
הוא בדיוק ההיפך מהרצון להשיג את המטרה.
הסוד הוא, גם עבור גברים וגם עבור נשים –
להרפות:

להרפות מהרצון להגיע או לשלוט בקצב
הדברים, ולהיות בנוכחות והקשבה
לגוף ולעצמנו.

להרפות מהסיפורים שלנו והמחשבה
שככה זה אמור להיות ושזה מה שהיא
או הוא מצפה ממני.

להרפות מללחוץ שיהיה יותר מהר
או מהאחיזה שעוד לא יצא.

להרפות מהצורך לעמוד בסטנדרט
מסויים וציפיות שלנו או של האחר.

להרפות מהשיפוט שלי את עצמי
והמהשוואה שלי למי שאיתי או לאחרים…
למי גומר יותר מהר, או לזה שהיא מצליחה
ואני לא.

בדיוק כמו הדרך אל האושר
גם כאן, כל מה שצריך זה פשוט להיות…
להיות בנוכחות ובהקשבה.
להיות בתוך האקט של מעשה האהבה.
ואז, כשאני מרפה ונמצא בנוכחות,
אני יודע ויכול למשל, כגבר, לזהות את
“נקודת האל חזור” רגע לפני שהיא מגיעה
ולהוריד את ה”חום”.
אני יודעת לדוגמא כאישה, לזהות את
תחושת השפיכה ולהרפות מהרצון
להחזיק שלא יצא.

כשאני מרפה מהמרוץ והצריך
כשאני מוותר או מוותרת מראש על התחרות,
ואני פשוט כאן, יש סיכוי לא רע
שאגלה שכל מה שאני רוצה כבר פשוט קיים.

סגור לתגובות.

אשמח לשמוע אותך

השאירו כאן את הפרטים ונחזור אליכם!

אשמח לענות על כל שאלה