נוכחות, זה כל מה שהיא רוצה.
התמסרות, זה כל מה שהוא רוצה.
אחת השאלות שאני מקבל מהרבה זוגות היא:
"האם באמת אפשר להחזיר או ליצור תשוקה,
ולהגיע לעונג בזוגיות שבה אין תשוקה ועונג?"
אתמול בערב, קיבלתי עוד חיזוק לכך
שתשוקה אינה תלויה באמת באדם שמולי.
בסדנת מארג לגברים, אותה אני מלווה כאסיסטנט,
התקיים מפגש בין האנרגיה הזכרית,
אותה ייצגו הגברים, לאנרגיה הנקבית,
אותה ייצגו נשים שהגיעו למפגש.
המפגש כלל שיח על רצונות הנשים מהגבר,
ורצונות הגבר מהאישה.
אחרי השיח התקיימו מפגשים חווייתיים שונים,
בין האנרגיה הנקבית לזו הזכרית.
התרגילים כללו, בין השאר, גם מפגשים אקראיים,
בין נשים וגברים שאין ביניהם היכרות מוקדמת.
הבוקר, היה לי שיח עם אחת הנשים שנכחו
במפגש, על אותם מפגשים אקראיים:
"איך היו לך המפגשים המתחלפים?"
שאלתי אותה.
"היה מהמם, בעיקר עם אלו שהרגשתי
קצת משיכה אליהם" היא אמרה.
"מתוך חמישה היו שניים שלא". היא המשיכה.
"איזה יופי." אמרתי.
"ככה יוצרים חיבור, ככה אפשר ליצור תשוקה…
מכלום".
"אלו הטכניקות הטנטריות שמאפשרות,
ולו לרגע, לוותר על השיפוט, להיות בהתמסרות
ובנוכחות, ואז זה קורה."
"וכן, יהיו כאלו שמולם זה פחות יעבוד,
אבל אז או שאת לא הבאת התמסרות,
או שהם לא הביאו נוכחות."
המשכתי להסביר.
נוכחות והתמסרות,
זהו בדיוק הסוד של התשוקה הזוגית.
אלו בדיוק הדברים שניתן היה לראות אתמול,
לאורך כל הערב.
האנרגיה הנקבית נמשכת אל הגבר, הזכרי,
כאשר הוא נוכח, קשוב לעצמו ואותנטי
ומהמקום הזה יכול להביא לבת הזוג
מרחב להיות היא, להתמסר למה שמופיע
בה ברגע הזה.
האנרגיה הזכרית רוצה אישה שתתמסר לעצמה,
שתביא את כל היופי, הסערה והעוצמה שבה,
ותהיה מוכנה להתמסר אל מול הנוכחות
הזכרית הנוכחת שמולה.
כאשר שני אלו מופיעים, נוצרת תשוקה.
כאשר שני אלו קיימים, יש מקום לעונג זוגי.
זו בדיוק המהות של הגישה הטנטרית.
זו גם העבודה שאני עם זוגות, בקליניקה ובסדנאות.
כל מה שאני מביא הוא מרחב שנועד לאפשר
להם לבנות בתוכם את הנוכחות הזכרית ואת המוכנות הנקבית להתמסר לה ולזה שמולה.
