מיניות מודעת היא קודם כל לומר "כן" להכל, גם לחשש, ולחוסר הרצון לקחת חלק וחגבולות שלנו.

אנחנו כל כך חוששים המילה סליחה וממה שהמילה הזו אומרת ומשליכה עלינו שלרגע אנחנו שוכחים לראות את הצד השני והכאב שבו. כאב שאולי כמו שנהוג לומר היה בחירה שלהם, אבל גם לי היה חלק בו, גם אם לא במכוון או במודע.

רק מי שנמצא או נמצאת במקום הזה, יכול להבין את התסכול הנוראי שחווים בו שני הצדדים. הצד האחד, "הרוצה", חווה לרוב דחיה, ירידת ערך ופעמים רבות עלבון כבד. ואילו הצד השני, "הנישמר", חווה תחושה של שאיבת אנרגיה, מתח וצורך להיות במיגננה וחוסר קבלה שלו ושל צרכיו.

אולי היא רוצה לחוות עוד, לחיות, להיות בחופש אבל גם רוצה אותך. אותך בטוח ובוטח, אותך חזק ויציב מלא הכלה וגמישות. אותך שיודע שאתה שווה.שמבין שאותך היא רוצה.

כל שאני "משקיע" יותר בבן/בת הזוג, אני חש שיש בי רצון ליותר תשומת לב, אהבה, הערכה או להשקעה בחזרה מצידו או מצידה.ואז את מכינה אוכל ומצפה שהוא יהיה רגוע, או שאתה מביא פרחים ומצפה שיבוא לה...

לעיתים, במערכות יחסים, ולא משנה אם הן ותיקות או כאלו שנוצרו רק לפני רגע, לא קיים חיבור מיני הולם. לעיתים אחד (שוב, הגבר או האישה) חושק, אוהב, רוצה, כמהה ואילו הרצון של הצד השני לא בא מאותו מקום, אלא נובע ממניעים אחרים.

יש פעמים שאולי זה נכון לבקש
ולתת אישור לבן או בת הזוג. באותם הנושאים בהם
מעורבים משאבים משותפים כגון כסף, נכסים,
חינוך הילדים ועוד…
עם זאת במקרים רבים אנחנו משתמשים
בבקשת אישור ומתן אישור בזוגיות ככלים
מניפולטיביים שנועדו להשיג שליטה או
להסיר מעצמנו אחריות.

אחד הגורמים העיקריים לשפיכה מוקדמת או
שפיכה מאוחרת ולעיתים גם לקושי בשמירה
או הגעה לזיקפה, הוא ניתוק מהתחושות בגוף.
ניתוק אשר מגיע מתוך העיסוק הרב במיינד תוך כדי
מעשה האהבה.
"האם אני מספיק?",
"רק שלא אגמור",
"האם היא כבר גמרה?

המירוץ לשפיכה.בזמן האחרון יותר ויותר נשים פונות אליואל שכמוני, עם הרצון ללמוד שפיכה נשית.מהצד השני יותר ויותר גברים מחפשים אתהדרך והטכניקה לעכב את השפיכה.מדהים לראות

בזמן האחרון, אני מוצא את עצמי, לא מעט,עסוק באיך אחרים רואים אותי ומתייחסיםאלי:האם המשתתפים בסדנאות או הזוגות,איתם אני עובד, משבחים את ההנחיה שלי.האם בת הזוג

נוכחות, זה כל מה שהיא רוצה.התמסרות, זה כל מה שהוא רוצה. אחת השאלות שאני מקבל מהרבה זוגות היא:"האם באמת אפשר להחזיר או ליצור תשוקה,ולהגיע לעונג

בתקופה האחרונה אני פוגש, במקומות רבים ומפתיעים, את הצללים שלי.פחדים, חוסר ביטחון, כעס, כאב, רצון בשליטה,קינאה ועוד איזורים מוצלים בי, עולים,בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.ככל שאני

זו היתה התחושה שאיתה התעוררתי הבוקר.לא ממש ברורה לי הסיבה,אבל זו מין תחושה כזו בגוף.נשימה קצרה יותר, מעין כיווץ בחזה. יש ימים כאלו. ימים שבהם

היום חזרתי הביתה מסוף שבוע בו הנחיתיסדנה שעוסקת באנרגיית החיים ועבודהעם אנרגיה מינית.ולאט לאט אני מרגיש איך ההיי של סוף השבוע,הופך לדיכדוך יום א'.בא לי

מניסיון, זו אחת התחושות הכי כואבות שיש.לפני מספר שבועות השתתפתי במרחב שבועסקנו בחקירה של תקשורת, מיניות ואינטימיות.באחד התרגילים המנחה ביקש, ממי שבוחר בכך,להתיישב על כרית,

בשבועות האחרונים הצטרפתי לקורסטיפול זוגי בגישת המובחנות.בין השאר, טוענת הגישה כי מובחנותהיא היכולת שלך לשמור על מי שאתה,הרצונות שלך ו המאוויים שלךתוך כדי שמירה על

אתמול פנה אלי גבר שביקש לדעת איךהוא יכול ללמוד לעקב שפיכה.מדברות איתי לא מעט נשים שמיתקשותלהגיע לעונג עם בן הזוג, לגמור,או כאלו שרוצות להצליח לחוות

כן, אני יודע שזה לא נשמע טוב.ומבין שזה כמו פיתגם שחכם סיני זקן אמר.אז הנה ההסבר:השבוע הרכבתי מיטה מאיקאה.מיטה… כמה מסובך זה כבר יכול להיות?!ארבע

ככה אמר לי היום מנהל שאני מלווהכחלק מהעבודה שלי גם כיועץ ארגוני."אחרי זה זה הופך לשיגרה ואני מאבד עניין." "ואיך זה עובד בחיי הנישואין?" שאלתי