כן, אני יודע שזה לא נשמע טוב.
ומבין שזה כמו פיתגם שחכם סיני זקן אמר.
אז הנה ההסבר:
השבוע הרכבתי מיטה מאיקאה.
מיטה… כמה מסובך זה כבר יכול להיות?!
ארבע דפנות, לוח ראש, משטח למזרון וזהו.
אז זהו שלא…
שתי שקיות עם מאה ברגים מסוגים שונים,
חיבורי נחושת, חיבורי עץ, כלי עבודה
שרק כדי להבין איך להשתמש בהם צריך
הבנה עמוקה בהנדסה, וחלקי מיטה
שכל אחד מהם מתחלק לשלושה מרכיבים.
בקיצור, משימה שאפילו גבר עם יכולות
טכניות גבוהות , שזה ממש לא אני, לא יצלח
בלי חוברת הרכבה.
כך זו התחושה לפעמים בתוך זוגיות.
גם בזוגיות חדשה וגם בכזאת של שנים,
אנחנו מגיעים עם רעיון.
רעיון שככה נראית זוגיות.
מניחים ממה היא מורכבת -
קצת אינטימיות, אהבה, מחוייבות ואולי גם
תשוקה.
ומאמינים שאנחנו יודעים מה לעשות כדי
שהיא תצא זוגיות טובה.
אנחנו בטוחים שאם נגיד או נעשה את זה,
התוצאה תהיה כזו ושאם האחר עושה ככה
אז הוא מתכוון למשהו מסויים.
אם נביא פרחים היא תחייך,
ואם ניתן לו לצאת עם חברים הוא יהיה מרוצה.
אם הוא לא התקשר סימן שהוא לא אוהב אותי,
ואם כואב לה הראש סימן שלא בא לה עלי.
האמת שזוגיות מורכבת מכל כך הרבה חלקים,
שבאים עם כל אחד ואחת מאיתנו
ומהביחד שנוצר.
רק שבשונה ממיטה של איקאה,
אין לה חוברת הרכבה.
הדרך היחידה לצלוח את ההרכבה הזו של
המוצר שנקרא זוגיות, היא פשוט
להרפות ולהתמסר.
להרפות מהידיעה של איך זה אמור להראות
ולהתמסר למה שהזוגיות מביאה איתה.
להרכיב חלק ולגלות שהוא לא מתאים,
ואז לחזור אחורה ולבדוק מחדש מה יתאים
למה שיש שם עכשיו. לנסות ולטעות,
לטעות ולנסות.
אז אולי, בהיעדר חוברת הרכבה בזוגיות,
לפעמים מה שיצא לא יהיה נוח ונעים
כמו שהתכוונו, אבל בגלל שאנחנו אלו
שמביאים את ארגז הכלים, את החלקים
ועושים את העבודה לפי ראות עינינו,
יש לנו גם את היכולת לשנות את מה שבנינו,
וליצור שם משהו חדש ומרגש שיתאים לנו.
ואז אחרי שהרכבנו את הזוגיות
בדיוק כמו מיטה מאיקאה, אפשר
להוריד את הבגדים ולישון יחד מחובקים.
