להמשיך לחיות כמו מת או להתחיל לחיות על באמת.
זו לא אמירה דרמטית בשביל הרושם.
זו שאלה שחוזרת אליי שוב ושוב, כמעט בלחישה, מתוך שיחות עם זוגות שמגיעים אליי לקליניקה.
זוגות בפרק ב’ של הזוגיות.
השלב הזה שבו המשימה הגדולה – לגדל ילדים – זזה לאט לאט מהמרכז.
הילדים גדלו, פחות תלויים, פחות צריכים אותנו סביב השעון.
ופתאום… נשארנו אנחנו.
ושם, ברגע הזה, מתגלה אמת לא פשוטה:
משהו מת בינינו.
לא בהכרח האהבה.
לפעמים זו התשוקה. לפעמים החברות. לפעמים המבט שרואה באמת.
ולפעמים זו פשוט החיות.
ברגע הזה עולות שלוש אפשרויות עיקריות – ואני שומע אותן שוב ושוב בחדר: יש מי שבוחר לפרק את הזוגיות.
יש מי שבוחר לפתוח אותה.
ויש מי שמרגיש, עמוק בבטן, רצון אמיתי לנסות למצוא את התשוקה מחדש – יחד.
לא משנה אם זה אחרי שפתחנו את הקשר או אם נשארנו זוג מונוגמי. בשני המקרים, כדי להישאר יחד לאורך זמן, כדאי ורצוי שתהיה תשוקה חיה בתוך הזוגיות שבינינו.
אבל חשוב לי לומר ביושר:
למצוא מחדש את התשוקה הזוגית זה לא קסם.
זה דורש רצון הדדי.
רצון לא רק “להישאר”, אלא לשמר, לפתח, לפגוש זה את זו מחדש – בלי התפקידים, בלי המסכות, בלי “אנחנו כבר יודעים איך זה נגמר”.
ובתוך כל בחירה – פירוק, פתיחה או חידוש – יש אמת אחת שחוזרת על עצמה:
התהליך האמיתי לא מתחיל בזוג.
הוא מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו.
ביכולת להקשיב לעצמי.
להעז להרגיש.
להסכים לראות איפה אני קפאתי, איפה ויתרתי, איפה בחרתי לחיות על אוטומט.
זוגיות חיה לא נוצרת מהחלטה חיצונית, אלא מתנועה פנימית.
וכשיש תנועה – יש גם סיכוי לחיים.
על באמת.
אשמח לשמוע כאן או בפרטי, איפה זה פוגש אתכם?
ומה הטיפים שלכם להכניס עוד תשוקה לקשר.
בתמונה:
הגבוהה שאיתי בפרק ב ואני משמרים תשוקה בטיול לחו"ל.
