יש שיר מדהים של ארז לב ארי שנקרא "צדק".
בסדנאות שלי השמעתי אותו לא פעםבגלל שתי שורות:"מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר? אני צודק אבל נשארתי לבד. "לפעמים כל כך קשה לנו להרפות מהצדק שלנו. אנחנו מוכנים לשלם מחירים יקרים בזוגיות,בקשר עם הילדים, עם חברים טובים ובעבודה, רק כדי שלא נצא טועים או שוגים.
אני מכיר לא מעט זוגות שיצרו קיר ביניהם רק בשביל לא להגיד מילה אחת - "סליחה".
המילה הכל כך קטנה ושמורה הזו יכולה להרים קירות של ריחוק והרים של כעס ביננו, אך באותה מידה גם למוטט חומות של הגנה ולהמיס קרחונים של קרירות וכאב. אנחנו שמים על המילה הזו כל כך הרבה קונוטציות לא לה, כגון אשמה, הודאה בטעות, הודאה בהפסד בתחרות של "מי ישבר ראשון".
האמת היא שהמילה הזו, כאשר היא נאמרת בין שני אנשים, אומרת רק דבר אחד - "אני רואה אותך ומכיר בכאב שלך."
אנחנו כל כך חוששים ממה שהמילה הזו אומרת ומשליכה עלינו שלרגע אנחנו שוכחים לראות את הצד השני והכאב שבו. כאב שאולי כמו שנהוג לומר היה בחירה שלהם, אבל גם לי היה חלק בו, גם אם לא במכוון או במודע.
להיות מסוגל לומר "סליחה" מראה על יכולת להרפות מה"צודק" שאני ולהביא חמלה ואמפתיה לתוך המערכת.
אז איפה אתם רוצים להביא עוד חמלה ואמפתיה לתוך מערכת הזוגית שלכם?
רשמו כאן, או פנו אלי בפרטי
