מניסיון, זו אחת התחושות הכי כואבות שיש.
לפני מספר שבועות השתתפתי במרחב שבו
עסקנו בחקירה של תקשורת, מיניות ואינטימיות.
באחד התרגילים המנחה ביקש, ממי שבוחר בכך,
להתיישב על כרית, עם הגב למשתתפים,
להמתין שיבואו ויתישבו מולו ולתת להם
להרגיש אהובים.
כמי שאוהב לאהוב אנשים, לא עלתה בי כלל
שאלה ומיד בחרתי לי כרית לשבת אליה
וחיכיתי לראות מי יבחר לשבת ממולי
ולקבל את האהבה שיש בי לתת.
חיכיתי דקה, שתיים… חמש…
אך הכריות שלפני נותרו יתומות.
אף אחד ואף אחת לא בחרו בי.
"שוב לא רוצים אותי" היתה בדיוק
המחשבה שעלתה לי בראש.
תחושה של ילד דחוי שאף אחד לא רוצה
לשחק איתו, גם אם כל מה שהוא רוצה
זה רק לתת אהבה.
כמה כואב זה היה.
כאב שאני פוגש בעוד מקומות בחיים
ובעיקר במרחבים שעוסקים באינטימיות.
כאב שהכרתי ואני מכיר מזמנים אחרים.
הכאב של הילד שלא רוצים לשחק איתו.
הילד שההורים שלו כה עסוקים בכאב שלהם
שאין להם את הפנאי והמקום להכיל גם אותו.
כל כך הרבה אנשים בעולם מסתובבים עם
התחושה הזו. תחושת הלא רצוי או לא ראוי לאהבה.
כמה כאב יש מאחורי הרצון הזה - להיות קיים,
להיראות ולהיות רצוי.
תארו לעצמכם זוגיות בה אחד, או שני בני הזוג,
באים מהתחושה הזו.
באים ומקווים לקבל בתוך הזוגיות את אותו
דבר שכל כך חסר להם - להיות רצויים,
להיות מוכלים ואהובים.
יש את אלו שיקחו את התחושה הזו ויבנו חומות
מסביבם. חומות שנועדו להראות שהם לא
צריכים אף אחד. שהם יכולים לבד.
בכל פעם שמישהו ירצה ליצור מערכת יחסים
עמוקה איתם, הם יחששו ויתרחקו.
ינסו להראות שהם לא באמת רוצים אהבה
וחיבור עמוק.
כאשר בן או בת הזוג יבקשו לתת או לקבל
מהם יחס ואהבה, הם ירגישו מאויימים
וילבשו את השיריון השומר.
ויש את אלו שיתלו את כל כולם בבן
או בת הזוג.
ירצו שבן או בת הזוג יהיו שם רק עבורם
בכל רגע ורגע.
בכל פעם בה בני זוגם ירצו את הלבד שלהם,
הם יחששו שאולי הם לא רוצים אותם,
יקנאו, יעלבו או יכעסו וינסו לשלוט בבני הזוג
כדי שלא יעזבו אותם לבד.
האמת היא שגם אלו וגם אלו רוצים רק דבר אחד -
להרגיש ראויים ראויים לאהבה.
אז איך עושים את זה?
איך ממלאים את הבור הזה של להיות רצויים וראויים?
מתחילים מלאהוב את עצמנו.
אף אדם, חוץ מאשר אנחנו בעצמנו,
לא באמת יכול למלא עבורנו את הבור.
יותר מכך, הרעיון שמישהו אחר אמור למלא אותו
עבורנו, איננו הוגן לא כלפיו וגם לא כלפינו.
לאהוב את עצמי זה קודם כל לקבל גם את
המקומות בהן התחושות האלו עולות.
לאהוב אותי זה להכיר בכל המקומות בהם אני
רצוי ולא רק באלו שאני לא.
לאהוב את עצמי זה לראות את כל מה שיש בי
ואת כל מה שאין בי ולהגיד תודה.
להתאהב בעצמי זה לראות את העוצמות
שהביאו אותי עד לכאן למרות ואולי בזכות
הסביבה שבה גדלתי.
לאהוב את עצמי זה פשוט להיות אני ללא צורך
בהתנצלות על שום דבר ועניין.
אז מה אתם אוהבים בכם היום?
