אובדן התמימות.אחת החוויות שזכורה לי טוב, בתור ילד בקיבוץ בשנות ה60 וה 70, היא המקלחות המשותפות.
במיקלחות המשותפות, התקלחנו בנים ובנות יחד,בלי להתבייש ולהסתיר את עצמינו אחד מהשניה. סביב כיתה ו' או ז' משהו קרה לנו והתחלנו לנסות להתבייש ולהתקלח בנים לחוד ובנות לחוד.
המטפלת שהיתה לנו אז, בת גרעין בת 19, היתה נערה מיוחדת שכנראה הרגישה נוח עם מיניות בכלל ועם שלה בפרט.יום אחד היא החליטה שאין מקום לבושה בגיל הזה וניסתה לשכנע אותנו לחזור ולהתרחץ יחד.
אחרי מספר ניסיונות כושלים, היא החליטה להשתמש ב"נשק יום הדין" -"אם תיתקלחו יחד, אני אכנס ואתקלח איתכם"ככה היא אמרה לנו.
תארו לעצמכם, בני נוער בגיל הסקרנות שאישה בוגרת מציעה להם לחשוף את עצמה בפניהם. בן או בת, מי לא ירצה?! וכך נכנסנו בשעות הצהריים כולנו עירומים,עם המטפלת למקלחת.
רק אחד הבנים (השם שמור בזיכרון) לא הסכים. הוא לא רצה לחשוף את עצמו, ולכן הלך להתרחץ במיקלחת השניה לבדו. אלא שגם אם לא רצה להתקלח איתנו, סקרנותה נעורים היתה חזקה ממנו, וברגע שסיים להתקלח נשמע קול טריקה חזקה ודלת המקלחת נפרצה ומולנו עמד אותו ילד/נער, רחוץ ולבוש כששתי עיניו סורקות מעלה ומטה את גופה שלהמטפלת העירומה.
למה נזכרתי בסיפור הזה?בגלל שאלה ששאלו אותי היום:"אם העירום והמיניות הם כל כך פתוחים בתוך מרחבים של מיניות מודעת וסדנאות מה נשאר פרטי שלנו כבני אדם פרטיים וכזוג?".
אז ראשית, כדאי להזכיר לעצמנו שמיניות ועירום חופשי הם חלק מהטבע שלנו כבני אדם. שנית, לא בכל המרחבים של מיניות מודעת יש עירום ובוודאי לא בכולם יש מיניות או יחסי מין.
גם באלו שיש, כמו במקרה המיקלחת, יש את אלושיבחרו לא להיכנס, את אלו שיחששו ולא ישתתפו בהכל ואת אותם אלו שיבחרו אלו לקחת חלק. מיניות מודעת היא קודם כל לומר "כן" להכל, גם לחשש, ולחוסר הרצון לקחת חלק וחגבולות שלנו.אחד הדברים שעליהם אני מקפיד במרחבים שעוסקים במיניות בהם נמצאים גם זוגות, זה על שיח מקדים בין בני הזוג לבין עצמם.שיח שבו הם בוחרים במה ועד כמה מתאים להם להשתתף. כי כן, יש זוגות שירצו לשמור חלק מהחוויות לעצמם ולא לחלוק אותם במרחב עם אנשים או זוגות נוספים.
ואולי כאן טמונה בעצם התשובה לשאלה, "אם מיניות פתוחה במרחב, מה נשאר לנו פרטי כזוג?"
והתשובה שלי היא, מה שנבחר לשמור אצלנו כזוג. אותה אינטימיות יחודית שלנו. זו יכולה להיות אינטימיות מינית, אך גם תקשורת אינטימית, או מגע שייחודי רק לנו, אלו יכולות להיות החוויות המשותפות שלנו, או החיבור המיוחד שלא משנה כמה אנשים יהיומסביבנו, הוא תמיד יהיה החיבור הייחודי שלנו וגם אותן הסכמות ששנינו בחרנו להכיל את הדברים המיוחדים רק לנו.והאמת היא, שהמרחבים המיניים, או עבודה שכוללת אספקטים זוגיים בכלל ומינים בפרט, לא נועדו לצמצם את האינטימיותוהפרטי שלנו אלא ההיפך. המרחבים האלו יוצרים הרחבה והתרחבותשל האינטימיות הזוגית ומאפשרים לבני הזוג, כל אחד בנפרד ושניהם ביחד, לראות עד כמה ניתן להרחיב את אותם חלקים יחודיים ופרטיים לנוגם במרחבים שבהם לכאורה הם נמצאים בפני בחינה.ולגבי הצורך לשמור את העירום והמיניות בחדרי חדרים כדאי לזכור שאם הטבע היה רוצה שנצניעמאת עצמנו כנראה שהיינו נולדים עם פרווה ומתרבים בדרך שונה ממשיכה מינית וקיום יחסי מין.מוזמנים לכתוב בתגובות מה יוצר את החיבור הייחודי שלכם כזוג.
