קנאה או לא קנאה, זאת השאלה
היא אמרה שהיא הולכת לקחת מים.
איך שהיא הגיעה לעמדה נעמד לידה בחור והתחיל איתה שיחה. היא המשיכה את השיח וראיתי חיוך על הפנים שלה ושלו.
פעם הלב היה מתכווץ, הראש היה רץ לכל מיני מקומות, ואני הייתי נכנס לסרטים פנימיים שלא נגמרים. היו עולות היו מחשבות על מה שהולך בשיחה בינה לבינו. התחילו לרוץ תרחישים עתידיים שלרוב נשענו על פחדים קדומים והייתי נכנס למצב של מגננה פנימית.
אבל הפעם זה היה אחרת. הפעם פשוט התבוננתי על הסיטואציה וחייכתי לעצמי. ידעתי שזה משהו שלא באמת משפיע עלי או עלינו. ידעתי שאני סומך עליה ואולי בעיקר עלי שהכל בסדר.
ופתאום קלטתי – כמה הדרך שעשיתי משמעותית.
מה השתנה?
