כשהתשוקה נעלמה גם המשיכה הזוגית נעלמה
תשוקה ומשיכה הן לא אותו הדבר.
אבל כשתשוקה נעלמת גם המשיכה הזוגית נעלמת.
רבים משתמשים בשתי המילים כאילו הן מתארות את אותו הדבר, אבל הן שונות לחלוטין.
משיכה היא מה שקורה אל מול מישהו. אני רואה אותך, שומע אותך, פוגש את הנוכחות שלך – ומשהו בי נמשך.
זה יכול להיות למראה שלך, לחיוך, לאנרגיה, לביטחון או לחוכמה שלך.
המשיכה מתחילה מבחוץ.
"אתה מתחיל הכי מהר שאתה יכול ואז אתה מגביר..." או שלא...
כל פעם שאני מחליט להתאמן אני הולך לקבל הדרכה בחדר כושר… ואז מוסיף לעצמי.
אם אומרים לי לבוא פעמיים בשבוע לחצי שעה, אני בא שלוש.
אם אומרים לי מספר חזרות על תרגיל, אני מוסיף עוד.
כאילו מנסה להצליח יותר, להוכיח למאמן, להוכיח לעצמי שאני יכול יותר.
ואז, אחרי כמה שבועות, השרירים נתפסים.
אני מתחיל לוותר על תרגילים, מדלג על אימונים…
ובסוף מגלה את עצמי פורש.
כל החיים ניסיתי לגרום לעולם לראות אותי.
במשך שנים הסתובבתי בעולם עם תחושה שאני לא באמת קיים. שלא רואים אותי. שאני שקוף.
והילד שבתוכי לקח מזה מסקנה מאוד ברורה
אני לא מספיק, לא מספיק טוב, לא מספיק חזק... אולי אפילו טיפש.
והסיפור הזה התחיל לנהל לי את החיים.
אז ניסיתי להוכיח -
להוכיח שאני יכול. להראות לעצמי ולסביבה שאני מוצלח, שאני שווה משהו.
בשביל לחיות צריך קודם כל למות
"בשביל לחיות צריך קודם כל למות.
ובשביל להיות בזוגיות צריך קודם כל להסכים להיפרד."
לא למות באמת.
ולא להיפרד באמת.
אלא להסכים לפגוש את העובדה שהכל זמני.
כי רק כשאנחנו מפסיקים לנסות להחזיק את החיים בכוח, אנחנו מתחילים באמת לחיות אותם.
ורק כשאנחנו מפסיקים להיאחז בזוגיות מתוך פחד לאבד, אנחנו יכולים באמת להיות בתוכה.
השתבללות
בזמן המלחמה שמתי לב שאני משתבלל.
פחות כתבתי בפייסבוק.
פחות יצאתי למקומות.
פחות נפגשתי עם אנשים.
מצאתי את עצמי יותר בפנים.
בתוך התחושות של הלחץ, של האי־ודאות, של המחשבות שמסתובבות בראש.
ופחות נתתי לרגשות ולמילים לצאת החוצה.
זה היה סוג של מנגנון הגנה – להיכנס לקונכייה.
להצטמצם. להיות עם עצמי.
ביקורת בונה או ביקורת הורסת
הזכרון הראשון שלי עם עולם המיניות הוא אי שם בגילאי היסודי המוקדמים.
אני זוכר אותי, כילד בלינה משותפת בקיבוץ, עושה מופעי עירום עם אחת מהילדות בכיתה שלי. לא היתה שם שום רמיזה או פעולה מינית אבל העירום והעובדה שאחרים היו והסתכלו, עשה לי משהו.
הפעם היחידה בה הורחקתי מבית ספר היתה כשהמורה לריתמיקה בכיתה ב, מצאה אותי עירום בכיתה בתחילת השיעור.
להמשיך לחיות כמו מת או להתחיל לחיות על באמת.
להמשיך לחיות כמו מת או להתחיל לחיות על באמת.
זו לא אמירה דרמטית בשביל הרושם.
זו שאלה שחוזרת אליי שוב ושוב, כמעט בלחישה, מתוך שיחות עם זוגות שמגיעים אליי לקליניקה.
זוגות בפרק ב’ של הזוגיות.
השלב הזה שבו המשימה הגדולה – לגדל ילדים – זזה לאט לאט מהמרכז.
הילדים גדלו, פחות תלויים, פחות צריכים אותנו סביב השעון.
ופתאום… נשארנו אנחנו.
ושם, ברגע הזה, מתגלה אמת לא פשוטה:
משהו מת בינינו.
לא בהכרח האהבה.
לפעמים זו התשוקה. לפעמים החברות. לפעמים המבט שרואה באמת.
ולפעמים זו פשוט החיות.
קלפי "מצטרפים"
מצטרפים קלפי משימות ושאלות לצירופים וחילופי זוגות מסע מדורג לאינטימיות, חיבור ותשוקה 99 קלפים.3 רמות של מפגש.חוויה אחת שמעמיקה קשרים, שוברת מחסומים ומזמינה מיניות מודעת, מחוברת ומלאת חיים. הקלפים נוצרו במיוחד למפגשי צירופים וחילופי זוגות, ומאפשרים תהליך הדרגתי ובטוח – מהיכרות ופתיחות רגשית, דרך פלירטוט ומגע עדין, ועד העמקת התשוקה והארוס. איך זה עובד? החבילה […]
שמירה מוחצת
הם הגיעו אלי לקליניקה, כי אחרי הרבה שנים ביחד, הם הרגישו שמשהו הפך להיות סטנדרטי וטכני.
יש אהבה ויש מיניות אבל זה קורה בדרך הקבועה, ודורש עבודת תיאום כדי שזה יגיע, כמעט כמו משימה שיש להשלים ביומן.
הקשבתי להם ובחרתי, בתור התחלה, לתת להם להתנסות במשהו חדש - לגרות את החושים באופנים שונים ומפתיעים.
הם ישבו אחד מול השניה ונתנו לאחר לטעום, להריח, לשמוע ולגעת כשהוא מכוסה עיניים.
אבל רגע לפני שנתנו, הם בדקו. "הוא יאהב או לא?", "זה ריח חזק מידי", "הצליל פחות נעים", "אוו... זה טעים".
ורק אחרי שבדקו, החליטו אם לתת לשני לחוות את הטעם או הריח או להחזיר למגש.
להושיט לילד יד
בכנס מארג בשבוע שעבר היה תרגיל של להביט בעיניים לאדם שמולך ולהגיד משהו על הילד שהוא היה.
בשני המפגשים שנתנו את ההנחיה הזו, אמרו לי אלו שמולי את אותו הדבר – ביישנות.
למי שמכיר אותי היום, אולי זה יראה וישמע מוזר, אבל כן... זה הילד שהייתי וזה גם הילד שמסתובב בי היום.
ילד ביישן וחסר ביטחון, ולפעמים הוא בא לבקר ומזכיר לי את הדרך שעשיתי.
והאמת? הוא בא גם אל תוך הזוגיות שלי.
כי הילד שאנחנו לא נשאר מאחור – הוא צועד איתנו פנימה אל כל קשר.
